הפרידה מיעל
מסע ההלוויה של יעל. מילים בלתי נתפסות. ירון, חבר של המשפחה, צילם את הרגע הבלתי נתפס הזה
יעל גדלה וגרה במושב גיאה, ילדה מושבניקית. כשהודיעו למשפחה שהיא נהרגה, הצבא ביקש לקבור אותה בבית העלמין הצבאי באשקלון. המשפחה אמרה: "היא שייכת למושב, לאדמה של פה וכאן היא תיקבר". נפתחה בשביל יעל חלקה והיא קבורה באדמה של המקום שהיא אהבה, על גבעה בשדות המושב.
מושב גיאה נמצא 9 ק"מ מעזה, ההלוויה התקיימה עוד כשבאזור היתה לחימה ומרבית התושבים יצאו ממנו. כל מי שהיה במושב, יצא להיות איתה בדרכה האחרונה במושב, שהיא אהבה כל כך.
אוהבת אדם, נושמת מדבר, רוקמת חברויות
אהובת כולנו
על הקבר של יעל כתוב:
משמר הכבוד בהלוויה של יעלי היה מורכב מפרחי טייס. לימים, מי שהיתה אחת מהן, הכינה כתבה בגל"צ על ההלוויות שהיא היתה בהן, זה סוג אחר של התבוננות.
להאזנה למשמר הכבוד
אחד מפרחי הטייס שנשא את הארון של יעל פירסם את הטקסט הבא בביטאון חיל האוויר. הטקסט נקרא :
הלוואי שהיינו מכירים
הלוואי שהיינו מכירים / ט׳, קורס 189
לא הכרנו, אבל אני בהלוויה שלך. לא הכרנו, אבל הלוואי שהיינו מכירים
כי הם אומרים שהיית מיוחדת, אומרים שהיה לך חיוך מדבק, אומרים שהיית רוקמת, אומרים שאהבת את הנגב, גם אני
ואומרים שהבנת מהו גודל האחריות שהיה על כתפייך
לא הכרתי אותך אבל אני אוהב שאוהבים אותך רבים, אז הלוואי שהיינו מכירים.
ועכשיו אני עומד פה, מקשיב. מרגיש שאני מכיר אותך, בלי להכיר באמת
