שבעה באוקטובר
התצפיתניות בחמ"ל נחל עוז החליטו יחד שהן לא יוצרות קשר עם הבית ולא מספרות להורים.
אף אחת לא שלחה הודעה שמשתפת במה שקורה או הודעת פרידה. למה? משתי סיבות:
האחת, היות והן ראו את כל הגיזרה והבינו שזה לא אירוע נקודתי הן ידעו שיש סיכוי שההורים יבואו לנסות להציל אותן וידעו שבגלל היקף הפשיטה רוב הסיכויים שההורים יהרגו, אז הן החליטו לשמור על ההורים.
הסיבה השנייה היא שהן חשבו שיבואו להציל אותן,
וזאת אולי אחת האכזבות הכי גדולות ואחת הקריסות הכי גדולות - הן נפלו בידיעה שאף אחד לא הגיע. איזה הבנה קשה זאת.
ב-6:30 בבוקר יעל שלחה הודעה דרך חיילת אחרת שבינתיים היא בסדר.
ההורים שלה קיבלו את ההודעה ב-9:35. זאת הייתה ההודעה האחרונה שלה. מהשעה הזאת הם שלחו לה הודעות ולא קיבלו מענה.
בדיעבד קשה לקרוא את המילה "בנתיים", זה אומר שהיא הבינה כבר אז שיש סיכוי שהיא לא תצא מזה.
במשך שעות בחמ"ל הנצור, תוך שהם מתבקשים להיכנע, היו 22 חיילים וחיילות.
באזור השעה 12:00 אחרי שהם החזיקו מעמד חמש וחצי שעות ללא סיוע מבחוץ, המחבלים הציתו את החמ"ל.
