שבעה באוקטובר
מחובקות בחמ׳׳ל וגם בתמונה לא מפקירות עמדה - כל הזמן עיניים על המסך
לא קל לכתוב את בוקר השבעה באוקטובר.
ביומיים שלפני השבעה באוקטובר נחתם מסמך הבנות בין מדינת ישראל לבין חמאס, לכן השישה באוקטובר היה יום השישי השקט ביותר, שהיה מזה חודשים רבים בגזרה, שידעה הפרות סדר נוראיות. אנחנו בבית ידענו על הגזרה החמה ועל התחושה שעומד לקרות משהו, אבל יום שישי היה שקט - כחלק מהטקטיקה של החמאס להרדים את המדינה והצבא.
בשישי בערב היתה השיחה האחרונה שלנו עם יעל, שיחה שמחה שבה היא גם סיפרה על הבנות החדשות שהגיעו למוצב ועל ה-Tea Time. היא התקשרה כי בדיוק היא הלכה להחליף את אחת החיילות שישבה במשמרת, כדי שגם היא תהנה מארוחת הערב המיוחדת.
בשעה 04:00 יעל עלתה למשמרת, היא החליפה את קרינה אראייב שישבה לפניה על הפסקל. לימים, אחרי שקרינה חזרה מהשבי, היא שיתפה שיעל אמרה ב-03:30 לפנות בוקר "היום תהיה פשיטה".
בשעה 06:29 התחילו האזעקות בזמן שיעל הייתה בעמדה. במצב כזה התצפיתניות פשוט ממשיכות לדווח, לא משנה מה קורה מסביב. זה התפקיד.
שלחתי (אמא ) לה הודעה ב 6:37,
יעל כמובן לא הגיבה כי היא היתה באמצע דיווחים.
קצת אחרי השעה 6:30 יעל החלה לדווח על הפשיטה על נחל עוז, שהתרחשה מארבעה מוקדים בו זמנית,
יעל ישיבה על פסקל 76, דיווחה ישירות לרב סרן שילה הר אבן ז"ל, מ"פ גולני שנקרא בקשר קודקוד גרנט. שילה נפל בקרב גבורה בבוקר השבעה באוקטובר.
כאן צריך לרגע לעצור ולהתעכב כדי להבין מי הייתה יעל, מאילו חומרים היא הייתה עשויה - יעל דיווחה דקה אחרי דקה
על הפשיטה עליהם עצמם, ישבה וראתה באמצעי התצפית איך הולכים לכבוש אותם ובכל זאת דיווחה בקור רוח על כמויות המחבלים, כיווני הנסיעה, מכל המוקדים. במקור חשבנו שהדיווחים שלה היו רק עד שהמחבלים נכנסו לתוך המוצב לימים, כשצה"ל נתן לנו להאזין לכל ההקלטות, שמענו אותה ממשיכה לדווח כם כשהמחבלים כבר בתוך המוצב ובדרכם לחמ"ל. יעל הייתה אחרונת התצפיתניות שדיווחה.
מה חשוב לדעת כשמאזינים להקלטה? אלו לא כל ההקלטות יש עוד, אולי בעתיד נעלה אותן. בנוסף, לעיתים טועים וחושבים שלא ענו ליעל בקשר, זה לא נכון. מדובר בהקלטה של 40 דקות ששומעים דקות ספורות ממנה, פשוט המשפחה לא יכולה לקבל את ההקלטה של מי שהוא לא יעל, ולכן לא שומעים את המענה לדיווחים שלה, לא שומעים את קודקוד גרנט, אבל הוא היה שם. אלו דיווחים מחיילת גיבורה למ"פ גיבור. שניהם אינם.
חוזרים לחמ"ל
להקת בעין מזרחית חוזרת לחמ"ל נחל עוז השרוף, להשמיע קול במקום שבו נשמע קולה של יעל בפעם האחרונה. דמעות הופכות לשיר ומנגינה.
התצפיתניות בחמ"ל נחל עוז החליטו יחד שהן לא יוצרות קשר עם הבית ולא מספרות להורים מה קורה בזמן אמת.
אף אחת לא שלחה הודעה שמשתפת במה שקורה או הודעת פרידה. למה? משתי סיבות:
האחת, היות והן ראו את כל הגיזרה והבינו שזה לא אירוע נקודתי, הן ידעו שיש סיכוי שההורים יבואו לנסות להציל אותן וידעו שבשל היקף הפשיטה רוב הסיכויים שההורים יהרגו, אז הן החליטו לשמור על ההורים.
הסיבה השנייה היא שהן חשבו שיבואו להציל אותן,
וזאת אולי אחת האכזבות הכי גדולות ואחת הקריסות הכי גדולות - הן נפלו בידיעה שאף אחד לא הגיע. איזה הבנה קשה זאת.
ב-6:30 בבוקר יעל שלחה הודעה דרך חיילת אחרת שבינתיים היא בסדר.
ההורים שלה קיבלו את ההודעה ב-9:35. זאת הייתה ההודעה האחרונה שלה. מהשעה הזאת הם שלחו לה הודעות ולא קיבלו מענה.
בדיעבד קשה לקרוא את המילה "בנתיים", זה אומר שהיא הבינה כבר אז שיש סיכוי שהיא לא תצא מזה.
במשך שעות בחמ"ל הנצור, תוך שהם מתבקשים להיכנע, היו 22 חיילים וחיילות.
בסביבות השעה 12:00, אחרי שהם החזיקו מעמד חמש וחצי שעות ללא סיוע מבחוץ, המחבלים הציתו את החמ"ל.
שלחתי (אמא ) לה הודעה ב 6:37,
יעל כמובן לא הגיבה כי היא היתה באמצע דיווחים.
יעל נפלה בקרב על חמ"ל נחל עוז בין השעות 12:30-12:15
15 חיילים וחיילות נפלו בקרב על חמ"ל נחל עוז. בנוסף, החברות של יעל נפלו במיגונית עוד לפני השעה 08:00.
חלקן נחטפו לעזה בסביבות השעה 10:20, שש מתוך שבע שנחטפו חזרו הביתה, נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בעזה.
מורכב לקרוא את דוח התחקיר שמצביע עד כמה המבנה, המוצב, והתרגולות לא היו במוכנות לארוע של פשיטה - החל מהחומה הפרוצה של המוצב וכלה בהעדר אמצעי כיבוי אש בסיסיים בחמ"ל- לא היה להן סיכוי. התחקיר מבסס את זה שבמשך חודשים רבים הן התריעו כי הן ראו את אימוני החמאס, את סיורי הטיוטות וגם הרגישו את זה 'באוויר'.
הסיפור על מוצב נחל עוז הוא מורכב מאד, יש בו את שיא הגבורה האנושית שאפשר לדמיין והלוואי ומי שלחמו יקבלו אותות על גבורתם, אך יש בו גם את קריסת ערכי צה"ל.
לא פשוט להכיר במה שהתחולל במוצב ביום הזה.
53 חיילים וחיילות נפלו ממוצב נחל עוז
העמדה של יעל פסקל 76
העמדה של יעל בחמ"ל נחל עוז נמסה בשרפה
העמדה של יעל
העמדות של התצפיתניות
ניתן לשמוע את כל סיפור מוצב נחל עוז בהסכת של קרן נוייבך וצליל אברהם "נחל עוז המוצב שהופקר". פרק 9, כך נאמר לנו ע"י שומעים רבים, הוא פרק חובה.
הפרידה מיעל
מסע ההלוויה של יעל. מילים בלתי נתפסות. ירון, חבר של המשפחה, צילם את הרגע הבלתי נתפס הזה
יעל גדלה וגרה במושב גיאה, ילדה מושבניקית. כשהודיעו למשפחה שהיא נהרגה, הצבא ביקש לקבור אותה בבית העלמין הצבאי באשקלון. המשפחה אמרה: "היא שייכת למושב, לאדמה של פה וכאן היא תיקבר". נפתחה בשביל יעל חלקה והיא קבורה באדמה של המקום שהיא אהבה, על גבעה בשדות המושב.
מושב גיאה נמצא 9 ק"מ מעזה, ההלוויה התקיימה עוד כשבאזור היתה לחימה ומרבית התושבים יצאו ממנו. כל מי שהיה במושב, יצא להיות איתה בדרכה האחרונה במושב, שהיא אהבה כל כך.
אוהבת אדם, נושמת מדבר, רוקמת חברויות
אהובת כולנו
על הקבר של יעל כתוב:
30 ליעל
הסרטונים באדיבות קסטינה
יעל אהבה את השיר איילה, של יונה וולך. באזכרת ה 30 הרכב "בעין מזרחית" שר ביצוע מיוחד עבורה.
בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי
אלא נסתר
איילה מה לי ולה
מה לי ולה
אלא אהבתי
יש כל מיני דרכים לזכור. תומר שהיה עם יעל בשנת שירות בבית ספר שדה הר הנגב בחר ב 30 ללכת למדבר והכתיב לנעמי על דף שנתלש ממחברת את המילים האלה:
.jpeg)
