נושמת מדבר
יעל היתה אדם של מדבר.
המרחבים, תצורות הסלעים, השקיעות, העוצמה של המדבר ובו זמנית גם השקט שלו היו המקום בשבילה.
אהבה נוספת שלה היתה הדרכה לכן, עם סיום התיכון היה ברור לה שהיא רוצה לעשות שנת שירות בחברה להגנת הטבע במדבר, כי זה השילוב המושלם בין לגור במדבר לבין להדריך טבע. יעל היתה ש"ש בבית ספר שדה הר הנגב על שפת מכתש רמון. גם כשהיא היתה בצבא היא הרגישה שהשנה המופלאה ביותר היתה שנת השירות- שישה חבר'ה גרים על המצוק, צוחקים, משוטטים במדבר, ישנים תחת כיפת השמים, מכירים כל סלע ומדריכים אנשים בשבילי המדבר, הולכים עם חולצה שכתוב עליה -הטבע להגנת החברה. כל כך הרבה סיפורי קאלט יש מהשנה הזאת החל מטיולים נדירים, ניווטים ושינה מתחת לשיח, מהשועל שהגיע באישון לילה וקרע את התיק של יעל וכלה בלנסוע באישון לילה לראות שלג על גבול מצריים. ערימות של חוויות.
.jpg)
יעל כתבה יומן טיולים, היא תיעדה את כל הטיולים שהם עשו יחד כקומונה ואת כל הטיולים שהם הדריכו בהם. שנת השירות הצריכה התמודדיות שיעל עמדה בהן בצורה מופלאה. הספר בשבילי יעל שהוצאנו יחד עם החברים שלה מהמדבר נפתח ונסגר בקטעים מהיומן הזה. מהקטעים האלה אפשר ללמוד עד כמה היא הרגישה
במדבר במיטבה. גם בצבא כשיעל היתה יוצאת הביתה היא היתה נוסעת לשם, לשאוף קצת מדבר. תמונת הפרופיל שלה היתה מהמדבר, שומר המסך היה של המדבר. בביתה במדבר.
.jpeg)
אחד השירים המפורסמים של הכבש השישה עשר הוא "מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני", אבל לפעמים כן אפשר לדעת מי האדם גם אם לא רואים את פניו. הנה פה יעל רצה בחולות ואפשר ללמוד מזה כל כך הרבה- לאן היא היתה שייכת, כמה טוב היא הרגישה, על החופש לרוץ בחול וגם על זה שהיא רצה עם נעליים ולא יחפה, כי מבין ילדי המדבר היא היתה פחות יחפנית. הצמה ארוכה אבל השיער לא אסוף או מהודק , הידיים הקצת מתפזרות לצדדים כי ככה היא היתה רצה.. ולמרות שזאת תמונת סטילס יש בה כל כך הרבה תנועה – ילדה רצה לה מבסוטה בדיונה. משאירה עקבות. מי שמביט בי מאחור יכול לפעמים לחשוב שאני זה כן אני.
יעל היתה אדם של מדבר.
המרחבים, תצורות הסלעים, השקיעות, העוצמה של המדבר ובו זמנית גם השקט שלו היו המקום בשבילה.
אהבה נוספת שלה היתה הדרכה לכן, עם סיום התיכון היה ברור לה שהיא רוצה לעשות שנת שירות בחברה להגנת הטבע במדבר, כי זה השילוב המושלם בין לגור במדבר לבין להדריך טבע. יעל היתה ש"ש בבית ספר שדה הר הנגב על שפת מכתש רמון. גם כשהיא היתה בצבא היא הרגישה שהשנה המופלאה ביותר היתה שנת השירות- שישה חבר'ה גרים על המצוק, צוחקים, משוטטים במדבר, ישנים תחת כיפת השמים, מכירים כל סלע ומדריכים אנשים בשבילי המדבר, הולכים עם חולצה שכתוב עליה -הטבע להגנת החברה. כל כך הרבה סיפורי קאלט יש מהשנה הזאת החל מטיולים נדירים, ניווטים ושינה מתחת לשיח, מהשועל שהגיע באישון לילה וקרע את התיק של יעל וכלה בלנסוע באישון לילה לראות שלג על גבול מצריים. ערימות של חוויות.
גל"צ אוקטובר 2025| 'בחזרה לשם' כתבתו של אופק נוייברגר. אופק חוזר עם החברים של יעלי מהקומונה ועם אבא של יעל לבית ספר שדה הר הנגב. חוזר לרגעים בשנת שירות, לצחוקים הבכי והאהבה אחד לשני ולאהבתה של יעל לטבע.
ליעל היו כל מיני חלומות שהיו קשורים לטיולים. היא רצתה להיות חלק מהצוות של החברה להגנת הטבע שאחראי על סימון שבילים, היא רצתה לעשות את שביל ישראל מיד לאחר השיחרור, היא רצתה להשלים את קורסי ההדרכה הנוספים כדי שהיא תוכל להדריך ברחבי הארץ, היא רצתה לגור בערבה ועוד ועוד.. לכן, הרבה מההנצחות של יעל קשורות למדבר ולטיולים.
אחרי שיעל הלכה מכאן אוהביה הלכו בשבילה במדבר ביום הולדת 21.
