חוזרת הביתה פעם ראשונה על מדים ופוגשת בצומת של המושבים את אביגייל שהתגייסה יום אחריה. חיבוק של חברות במדים
רגע הגיוס בג'וליס, ויעל כמו יעל מחייכת גם שם
תמונה ראשונה על מדים בדרך מהבקו"ם לסיירים- מחייכת
השירות הצבאי
אחרי שיעל עשתה שנת שירות בחברה להגנת הטבע, היא שובצה להיות תצפיתנית. גם שם היא המשיכה עם 'הקו' שאפיין אותה בכל מקום - איפה שאת נמצאת תעשי את המקסימום. יעל הייתה מעולה בקורס ההכשרה בסיירים ולכן שיבצו אותה בגיזרת עזה המורכבת ובחמ"ל קידמי.
עם החברות להכשרה
.jpg)
.jpg)
תמיד עם חיוך ולב
הכשרה
כבר בהגעה לקורס, המפקדות והחיילות קלטו שיעלי היא 'זן נדיר' של אנושיות וטוב לב. היא תמכה בחיילות שהיה להן מורכב,
היתה ראש גדול וכהרגלה הוציאה מאנשים את הגירסה הכי טובה שלהם.
גם תורנות מטבח עושות בכיף
לקראת סיום הקורס בהכשרה, החיילות התבקשו לכתוב לעצמן מכתב. יעל כתבה "למרות שעברתי פה את השבוע הכי קשה בחיים שלי אני מסכמת את התקופה כטובה". השבוע הכי קשה לא מתייחס להכשרה עצמה, אלא לסיפור הלא מפתיע הבא:
כשיעל היתה בת 5, היא הגיעה עם אמא שלה לגן שבמושב בבוקר. בכניסה לגן בקופסת פלסטיק ננטש גור כלבים, יעל כמובן שלא יכלה לעמוד בצער של לראות גור קטן לבד וביקשה שהם יאמצו אותו ונתנה לו את השם - צוציק שלימים לא היה ממש צוציק… צוציק היה הכלב של יעל בבית. היא טיפלה בו והוא מצידו ידע שהוא "שלה". אחרי 15 שנה, בזמן ההכשרה, צוציק נפטר, ולזה יעל מתייחסת כשבוע הכי קשה.
.jpeg)
המכתב שיעלי כתבה