רוקמת חברויות
על יעל אמרו לא פעם שהיא היתה שייכת למאה אחרת, חלק מזה קשור לאחת האהבות הגדולות שלה- ריקמה. אולי אחד הסיפורים שהכי ימחיש את זה הוא שבין שנת השירות לצבא היא החליטה שהיא הולכת לבד להתנדב בחקלאות בבית הלל. מה היא היתה עושה בסוף יום עבודה? יושבת ליד הנחל ורוקמת. אמרנו- שייכת למאה אחרת.
על אהבה לרקום לאנשים- היא רקמה חוגרים לצבא, סימניות, פרחים שאנשים אוהבים, טיקטים למזוודה אם משהו טס לחו"ל. הרבה פעמים מאחורי הריקמות היו גם סיפורים מצחיקים שקרו והדרך של יעל היתה לרקום אותם. אחד כזה יש סביב ביקור בחוות קרוקודילים בערבה בשנת שירות, מה שהוביל לזה שהיא רקמה לעידו מהקומונה חולצת יענו לקוסט
%20(1).jpeg)
.jpg)
%20(1).jpeg)
.jpeg)
ליעל ולאמא שלה היתה תמונה שהיתה הכי אהובה על שתיהן- יעל בת 4 ואמא שלה על רקע המכתש הקטן, זאת התמונה שהיתה שמורה לאמא שלה בארנק תמיד. יעל ידעה את זה וליום הולדת של אמא שלה רקמה את התמונה של שתיהן. איזה ילדה רוקמת לאמא שלה מתנה?
אחרי השבעה באוקטובר כששאלו את ההורים איזה חפצים של יעל לחפש, הדבר הראשון שההורים ביקשו הוא את השרשרת שלה ואת שקית הבד עם הריקמה התורנית שהיא היתה עובדת עליה והולכת איתה לכל מקום. אבל השקיק היה בחמ"ל נחל עוז ועלה באש. שני הדברים שהם ביקשו הופיעו גם ברשימות שלה כחפצים אהובים. ככה זה כשמכירים.
%20(1).jpeg)
.jpeg)
%20(2).jpeg)
על הקבר של יעל כתוב – רוקמת חברויות, בגלל שעבודת הריקמה שהיא עשתה בעולם הזה היתה לא רק בריקמות הממשיות שהיא הכינה, אלא במערכות היחסים היפות והעדינות שהיא רקמה.
.jpeg)
.jpeg)
